כעורך דין לענייני חוזים לא פעם נשאלתי האם ניתן לבטל חוזה שכירות, חוזה מכר, חוזה התקשרות וכיוצ"ב.

על שאלה זאת ניתן להשיב שהגישה הרווחת היא כי חוזים והסכמים יש לקיים, וביהמ"ש ציין לא פעם שהמציאות בה אנו חיים מחייבת שחוזים יכובדו אחרת הדבר ייסב לחוסר וודאות מצד המתקשרים בחוזה אם אכן ההסכם שעליו הסכימו מחייב לקיים את שסיכמו והסכימו עליו. בהקשר זה מיותר לציין כי גם צד ג' יכול שהיה מושפע מקיום חוזה עליו הסכימו הצדדים והוא אף עשוי להסתמך עליו ואף להיפגע באם אותו חוזה יופר או שלא יקויים כלל.

הגישה הנהוגה כי חוזים יש לקיים נדרשת גם לקיום תקין של חיי החברה, המסחר, מוסדות ציבור וגופים אחרים אשר לא פעם מבצעים פעולה על סמך הצגת חוזה בפניהם לדוגמה ראה לשכות המקרקעין רשם המשכנות רשם התאגידים וכו'.

אם כן האם ניתן לבטל חוזה כשהגישה הרווחת שחוזים יש לקיים?

​

לכך אנסה להשיב בשלוש נקודות:

נקודה ראשונה המחוקק הכיר באפשרות כי ישנם מצבים בהם צד או שהצדדים יוכלו לבטל את החוזה בניהם באם הדבר יתאפשר להם ע"פ חוק. חוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 קובע מה הם העילות המקנות זכות ביטול וכן מה הדרך שבה יש לבטל חוזה בעניין זה חוק החוזים קובע "חוזה שכריתתו, תוכנו או מטרתו הם בלתי חוקיים, בלתי מוסריים או סותרים את תקנת הציבור - בטל". מכאן ברור שחוזה שכזה אינו תקף ואין צורך בזכות לשם ביטולו.

ישנם חוקים ותקנות נוספים המכירים בזכות לבטל חוזה שאציין רק כמה מהם לדוגמה תקנות הגנת הצרכן (ביטול עסקה) תשע"א-2010 הקובע מתי וכיצד ניתן לבטל חוזה רכישה. תיקון 37 לחוק הגנת הצרכן שנכנס לתקוף בספטמבר 2014 מאפשר לבטל חוזה התקשרות למנוי בחדר כושר וכן קובע מה הם דמי הביטול.

דוגמה נוספת חוק המתנה, תשכ"ח-1968 מאפשר לבטל חוזה (התחייבות בכתב) לתת מתנה אם מבקש הביטול עומד בתנאי ביטול החוזה המופיעים בחוק.

חוק השכירות והשאילה, תשל"א-1971 מציין כי ניתן לבטל חוזה שכירות גם כשלא הופר החוזה וזה אם זכות הביטול ללא תניה נתונה למשכיר והן לשוכר וזכות ביטול זו רשומה מפורשות בחוזה השכירות.

 

נקודה שנייה מכוח החוזה, חוק החוזים מכיר בזכות הצדדים לבחור את צורת החוזה בניהם ותוכנו כל עוד הדבר אינו סותר את הדין. עורך דין לדיני חוזים העורך חוזה נדרש להבין את רצונות הצדדים ולציין מפורשות מתי וכיצד יהיה ניתן לבטל את החוזה חלקית או לחלוטין ומה יהיו תוצאות אותו ביטול.

חוזה שכזה אם הוא נערך נכון והוא עומד בתנאי המסוימות גמירות הדעת ותום הלב ואין הוא סותר את חוק החוזים והדין יאפשר לצדדים לבטל את החוזה ע"פ תנאי הביטול שבו וזאת מבלי חשש כי המבטל מפר את ההסכם או שהסכם עליו חתם אינו תקף, ובעניין זה הציין כי חוזים ניתן לאשר כפס"ד הצהרתי לתוקפו.

​

נקודה שלישית מכוח הפסיקה לא פעם ביהמ"ש נדרש לפסוק בסוגיה של ביטול חוזה להלן הציג מספר דוגמאות לפסיקת ביהמ"ש: בע"א 1569/93 יוסי מאיה נ' פרנפורד (ישראל) בע"מ, (פד"י מ"ח (5) 705 בעמ' 719) ביהמ"ש נדרש להשיב האם לחץ כלכלי על צד להסכם יחשב ככפיה אסורה שיש בה בכדי לבטל את החוזה לכך השיב ביהמ"ש "בהיותנו כולנו נתונים בלחצים ובכפיות כלכליות מכל עבר, מסקנה נדרשת מאליה היא כי לא כל לחץ ולא כל כפייה מן התחום הכלכלי יניבו זכויות לביטולו של חוזה. ענייננו הוא אך בכפיה או בלחץ שיש בהם פסול מוסרי – חברתי – כלכלי, ואשר חיי עסקים ומסחר תקינים והוגנים לא יכלו לשאתם".

​

מכאן כי לא כל לחץ כלכלי או חברתי יהווה לחץ פסול המהווה עילה לביטולו של חוזה.

ע"א 677/87 רויטר נ' מורצקי בנימין בע"מ, פ"ד מג(4) 853 (1989) בהמ"ש קבע כי חוזה הינו מרקם של סעיפים המהווים חלקים בפני עצמם אשר יחד מרכיבים את כלל מבנה החוזה הסופי. מכאן באם ניתן לבטל חלק או חלקים כך שמבנה החוזה ימשיך ויתקיים אזי יינתן ביטול חלקי לחוזה כי החוזה בכללות ימשיך להתקיים, אך אם לא ניתן להפריד את חלקי החוזה כך שהחוזה ימשיך ויתקיים אין מנוס אלא מלבטלו כליל.

ע"א 158/80 מנחם שלום נ' מנחם מוטה, פ"ד לו(4) 793 (1982) ביהמ"ש דנן האם צד המבקש לקיים את זכותו לביטול חוזה מהווה הדבר חוסר תום לב מצידו. לכך ביהמ"ש השיב כי אין לראות בעמידתו של צד לחוזה על זכותו לביטול חוסר תום לב א-פריורי, גם אם ניכר כי הביטול משפר את מצבו של אותו צד, וכי רק לעיתים רחוקות יחשב השימוש בזכות הביטול כחוסר תום לב וזה במצב בו:

"יכולות להיות נסיבות, בהן נוח לצד הנפגע שהמפר לא קיים התחייבותו, כי הנפגע היה רוצה להשתחרר מן ההתחייבויות לפי החוזה בשל טעמים שעמו. אולם, אבן הבוחן בכגון דא היא, אם עשה מעשה כלשהו או נהג בדרך שיש בה משום העדר תום-לב, יהיה זה על-ידי תחבולה, הכשלה או פעולות כיוצא באלה. עמידה על זכות מפורשת המוסכמת בין הצדדים, ומה גם כאשר מדובר על זכות שאיננה חבויה בין השיטין או על פרשנות מלאכותית של מלה זו או אחרת בחוזה, אינה כשלעצמה בגדר פעולה נעדרת תום-לב".

 

לסיכום: כפי שהובא במאמר זה הגישה הרווחת היא כי חוזים יש לקיים וביהמ"ש יטה בפסיקתו לאכוף את קיומם של חוזים. יחד עם זאת קיום חוזים אינו "עניין הרמטי" והחקיקה והפסיקה מכירים בזכות הביטול אך יש לבחון במשנה זהירות האם אכן קמה זכות זו למבקש בטרם יבטל באופן חד צדדי את החוזה, וכפי שציין פרופ' אהרון ברק נשיא בהמ"ש העליון בדימוס "אדם לאדם - לא זאב, ולא מלאך; אדם לאדם – אדם" וכך מי שמבקש לבטל חוזה ינהג בדרך ארץ בעושו כן.

 

כותב המאמר,

קובי מתתיהו עורך דין מסחרי לעסקים חוזים ונזיקין.

*אין לראות באמור משום המלצה או כתחליף לייעוץ משפטי.